מדי פעם יש לי מזל ואני מקבל הודעות עם שאלות די ממוקדות מאנשים שאני לא מכיר.
לפעמים אלה שאלות על דברים שלא כתבתי עליהם, לפעמים על דברים שכן כתבתי עליהם ומבקשים הבהרות, ולפעמים — הודעות לא צפויות בלינקדאין. ויודעים מה? אני אוהב את זה.
התחלתי את Analysis Paralysis מתוך רצון עז להיות מונרך מוחל... כלומר, להשפיע לטובה על החיים של האנשים סביבי. רציתי לחלוק את הידע שלי עם אחרים, ועבורי זאת הייתה דרך לפצות על כך שלא היה לי מישהו כזה כשאני רק התחלתי. משמח אותי לדעת שאני נותן לאחרים דברים שלא היו לי.
ומכיוון שאני עושה את זה מתוך מה שאפשר לקרוא לו מניע יחסית אלטרואיסטי — אם בכלל יש דבר כזה אלטרואיזם — לפעמים הדרך שבה פונים אליי עם שאלות קצת צורמת לי.
אני לא רוצה ולא צריך פניות ארוכות ומפותלות, שבחים עליי ועל הכתיבה שלי או משהו כזה, למרות שנחמד לדעת שמי שפונה קרא משהו שכתבתי. אבל אני בחור קצת מיושן, אז אולי תתחילו ב״היי״ במקום לקפוץ ישר לשאלה. בכל פעם שההודעה הראשונה שמישהו שולח לי היא ״אז איפה הכי כדאי ללמוד?״, אני לא יכול שלא להתחבר לתאנוס הפנימי שלי ולענות, בראש: ״אני אפילו לא יודע מי אתה.״
אז היום אלמד אתכם את שיטת איניגו מונטויה לפנייה לזרים־באינטרנט־שאנחנו־צריכים־או־רוצים־לתקשר־איתם!
רגע, מה זה איניגו מונטויה?
לא מה — מי! את מי? טוב, לא משנה.
בסרט ״הנסיכה הקסומה״ איניגו מונטויה מתכנן לנקום את מות אביו, והוא יודע בדיוק מה יגיד.
איניגו אומר שייגש לאותו אדם ויאמר: ״שלום, שמי איניגו מונטויה. הרגת את אבי. היכון למות.״ אני, ורבים אחרים — לפחות שניים — חושבים שזאת דרך מצוינת להתחיל שיחה עם מישהו. בואו נפרק את זה!
קודם כול, מברכים!
״שלום״ — ברכה מנומסת. אפשר להחליף ב״היי״, ״אהלן״ או בכל ברכה אחרת.
אחר כך, מציגים את עצמנו!
״שמי איניגו מונטויה״ — מציגים את עצמכם, פשוט מאוד.
שימו לב שאין כאן ״מה שלומך?״ גנרי, וזה בסדר. כשאתם שואלים מה שלומי, אני לא חושב שאתם רוצים לחקור את הנפש שלי ולעשות פסיכואנליזה עמוקה על כך שאני מתחרט שלא הודיתי יותר בכנות לאיש שמכר לי צמר גפן מתוק, אבל נתן לי אותו בחינם כי לא היה לי כסף קטן. לעזאזל.
אחרי זה, נותנים הקשר!
״הרגת את אבי״ — הסבר קצר למה אני פונה אליך, מי אני עבורך ומי אתה עבורי. דרך קטנה ונחמדה ליצור הקשר ולהכין את הקרקע לשלב הבא.
ובסוף, מתאמים ציפיות!
״היכון למות״ — מה אני רוצה ממך. בין אם זה הזמן שלך, ללמוד מהניסיון שלך או ממש להכין אותך למותך. היו ישירים. הגעתם עד לכאן, עשיתם את כל מה שנדרש מבחינת הטקס, עכשיו חלאס עם הבולשיט ואמרו מה שהתכוונתם להגיד.
ועכשיו, דוגמה!
נניח שאני מנסה לגייס מישהי לצוות שלי. מצאתי בלינקדאין מועמדת, Vermithrax, שלדעתי יכולה להתאים לצוות שבו אני עובד. ככה אפנה אליה:
״היי Vermithrax!
שמי Analysis Paralysis, ואני מנהל הדאטה של ארגון Analysis Paralysis.
הסתכלתי בפרופיל שלך ושמתי לב שמעבר לרקע המקצועי המרשים ולשליטה הגבוהה בפייתון, יש לך גם הערכה עמוקה לבדיחות אבא.
אשמח מאוד לדבר איתך, לספר לך עוד על Analysis Paralysis ועל מה שאנחנו עושים, ולבדוק אם תרצי להצטרף אלינו.״
עכשיו, בסדר, Vermithrax תשקול אם בכלל לענות לי, וזה בסדר. זכותה להחליט שהיא לא מעוניינת להמשיך את השיחה, כי זרים באינטרנט לא חייבים לנו שום דבר.
במבט לאחור, עניתי לכל מי ששלח לי הודעה. אבל כשההודעה מנוסחת כמו דרישה, או כשאני מקבל תחושת ״אתה עובד בשבילי״, אני מבטיח שהתשובות שלי יהיו קצרות בהרבה.
אני לא עובד בשביל אחרים. אנשים עובדים בשבילי, אוקיי? סליחה. יצאה לי שם קצת פריס הילטון.
בכל מקרה, כבדו את הזמן של מי שאתם פונים אליו.
ובכלל, לכבד אחרים זה אחלה דבר.
מקווה שזה הופך את הדרך שלכם לקצת טובה יותר.
