אני רוצה להתחיל בזה שלפעמים אין ברירה, וזאת הקדמה משמעותית מאוד. לפעמים אנחנו לוקחים את העבודה הראשונה שאנחנו מצליחים למצוא, ועם זה צריך להתקדם. בגלל זה יש לא מעט אנשי מקצוע מנוסים עם סיפורי אימה על היחס הנורא שקיבלו בתחילת הקריירה. גם לי יש כמה כאלה. לא הייתי רוצה לעבור את זה שוב, אבל אני שמח שלמדתי מה לא לעשות, ומקווה שאני לא מתנהג לא יפה לאחרים בלי לשים לב. אז כן, הפוסט הזה מיועד בעיקר למעטים ברי המזל שיש להם את הפריבילגיה לומר ״לא״. ולמי שאין — אני מקווה שבקרוב תהיה. בואו ניכנס לתפיסה שלי לגבי ראיונות עבודה!
שיחות או ראיונות?
הפסיקו לקרוא לזה ״ראיון עבודה״. כל עוד מעסיקים לא מתחילים לקרוא לזה ״ראיון עובד״ או ״ראיון דו־כיווני״, אין סיבה לתייג את זה כראיון עבודה. אני אישית קורא לזה שיחות. כמה ראיונות ערכתי? אפס. כמה שיחות? יותר. כל עוד אנחנו ממשיכים לקרוא לשיחות האלה ״ראיונות עבודה״, אנחנו משמרים ומחזקים את הקלישאה של ״ראיון עבודה הוא הדדי״. באותה מידה אנחנו יכולים להיות העכבר שרוכב על הפיל ומתרברב בכמות האבק שהוא מעלה.
זאת שיחה, ואתם באמת רוצים להבין את הצד השני. לכן הכינו מראש שאלה שחשובה לכם. למשל: ״איך אתם מתייחסים לטעויות שעובדים עושים?״ או ״איך הצוות או החברה שומרים על היתרון הטכנולוגי של האנליסטים שלהם?״, או משהו שקשור לחוויה שלילית שהייתה לכם בחברה אחרת. אלה שאלות לגיטימיות לחלוטין, ומותר לכם להתעקש אם אתם לא מרוצים מהתשובות. לא מפני ש״זה מראה למעסיק שחשבתם על זה״, אלא כי זאת לא מערכת חד־סטרית. זה יכול להיות מסנן מועיל בפני עצמו: הייתם רוצים לעבוד עם מישהו שלא מוכן לשמוע את השאלות שלכם רק כי הוא הבוס?
התחושות שלכם נחשבות!
שימו לב איך אתם מרגישים לגבי השיחה. אני נוטה להקשיב לתחושת הבטן שלי, ולמרות שאני כמובן מוטה, בכל פעם שלא הקשבתי לה הצטערתי. האינטואיציה שלנו היא מנגנון אבולוציוני מתוחכם — נדמה לי שזה מה שאמרו בפרק ההוא של ״האוס״ — ולמרות שצריך להתייחס אליה רק כאל אחד הגורמים המשפיעים, לא צריך להתעלם ממנה.
בסבב הזה הסרתי את המועמדות שלי מארגון אחד בגלל מטלת בית שלא כיבדה את הזמן שלי, ומשלושה מקומות אחרים בגלל כימיה גרועה עם המראיין. כן, פריבילגיה ברמות, אבל עדיין. אם הרגשתם שהשיחה הייתה בסדר, אפשר לבקש לפגוש את הצוות או לראות דוגמה למשימה שגרתית, או פחות שגרתית. בתור מראיין הייתי מכבד מאוד בקשה כזאת, למרות שהיא מוסיפה עוד שלב לתהליך המועמדות, וזה אולי משהו שככלל היינו מעדיפים להימנע ממנו.
צייר לי את התפקיד כמו אחת מהנערות הצרפתיות שלך
אני מדבר על תיאורי תפקיד. שאלו מה יהיו תחומי האחריות העיקריים שלכם ואיך הם מתאימים לכישורים שלכם. אל תשכחו לבדוק אם זה תואם למה שכתוב במודעה, ואם זה מתאים לניסיון ולשאיפות המקצועיות שלכם. אני זוכר סיפור על כך שגוגל יכולה להרשות לעצמה להמשיך לגייס אנשים מבריקים, מה שמוביל להמון אנשים מוכשרים מאוד שמקבלים משכורות של גוגל אבל עושים עבודה בנאלית מאוד. עבורי זה יכול להיות גיהינום, בדיוק כמו לקבל עבודה שמחייבת אותי לבנות דשבורדים. הייתי מעדיף להתפטר, אבל חשוב יותר — הייתי מעדיף לא להתחיל.
על הזמן שלכם אי אפשר לקבל החזר — התנהגו בהתאם
הזמנים משתנים. אני יכול להסכים שאני רגיש במיוחד לעניין הזמן, אבל זלזול בזמן שלי — או של כל אחד אחר — הוא בהחלט משהו שיכול לגרום לי להפסיק תהליך גיוס. וכן, חשוב להבין את הצד השני. תמיד יש הפתעות, אבל גם אז יש דרך נכונה להתמודד עם הדברים. אם אני מרגיש שמבזבזים את הזמן שלי, אקח את הכישרונות שלי למקום אחר, או משהו כזה. זה היה נכון גם אם לא היה לי הניסיון מ־eBay או מ־Analysis Paralysis, לא שזה משהו להתפאר בו. וזה מוביל לנקודה הבאה.
עבדו עם אנשים אדיבים, באמת
נסו לשים לב איך המראיינים מתייחסים לכפופים להם: איך הם מדברים על העובדים שלהם, או איתם, אם זה לא ראיון בזום. אנשים שאדיבים רק לבעלי כוח או למי שהם צריכים ממנו משהו הם לא אנשים שהייתי רוצה לעבוד איתם. ורק עכשיו נפל לי האסימון שהטקסט הזה פונה לאנשים שרוצים לעבוד עם אנשים כמוני, ויש לזה יתרונות וחסרונות. אז אם אתם שונאים אותי, זה בסדר, זה לגמרי בסדר — פשוט עשו בדיוק את ההפך!
ה״לא״ שלכם הוא ה״לא״ שלכם, וזה בסדר!
ודבר אחרון, למרות שכבר אמרתי אותו בכמה דרכים: סירוב להצעת עבודה לא אומר עליכם שום דבר רע. צריכים להיות לכם סטנדרטים, גם בתור ג׳וניורים. ושוב, אני יודע איך הדברים עובדים. אני מודע לזה שהפוסט האחד הזה לא יתקן את העולם, אבל שינוי מתחיל בקטן, או משהו כזה.
ואל תפחדו. יש בחוץ אנשים מגעילים, אנשים קטנים שינסו ממש לפגוע בכם באופן פעיל. אני לא יודע למה ולא מתיימר להבין את זה. מה שצריך לזכור בהקשר הזה הוא שנחלצתם מהצורך לעבוד עם אנשים רעילים או בסביבתם, ובסך הכול זה דבר חיובי.
תובנה מנהלתית: האתגר הגדול ביותר בכתיבת הפוסט הזה היה למצוא רפרנס מצחיק. אבל אם כבר להיות קטנוני — כשת׳רטין מדברת עם ולרי, היא עומדת משמאל למיטה, אם הזיכרון שלי לא מטעה אותי. המון בהצלחה עם מטלות הבית שלכם!
